ברנר נ' עו"ד יונגר

פסק דין

1.זוהי תביעה, בגדרה עותרת התובעת לחייב הנתבע, עו"ד במקצועו, לשלם לה פיצויים בסך 1,375,951 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעת עקב רשלנותו של הנתבע בייצוג התובעת בתביעת נזקי גוף שהתנהלה בבית המשפט השלום החיפה במסגרת ת.א 12092/03.

2.בכתב תביעתה (המתוקן) טענה התובעת כי היא שכרה את שירותיו של הנתבע, עו"ד המתמחה בניהול תביעות נזקי גוף, על מנת שייצגה בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לה. לטענתה, ביום 16.8.2001 נגרמו לה נזקי גוף קשים, כאשר החליקה ונפצעה במהלך חוג ריקודי עם אשר התקיים ב"מרכז אילן" בקריית ים. לאחר שפנתה התובעת אל הנתבע, לאור המלצת אחותה, הוא קיבלה במשרדו, ובשנת 2003 הגיש בשמה לבית המשפט השלום בחיפה במסגרת ת.א 12092/03 כתב התביעה הראשון (נספח ב' לתיק המוצגים מטעם התובעת) כנגד "מרכז שיקום וספורט אין בע"מ" וכנגד חברת הביטוח שביטחה את המרכז הנ"ל מפני נזקי צד ג', ורק לאחר שהתובעת הסבה תשומת לבו של הנתבע, בשלב מאחר יותר, כי מי שאירגן את חוג ריקודי העם (או שפי שכינוהו הצדדים - "המרקיד") לא צורף לתביעה, הוגשה בקשה לצירוף המרקיד כנתבע והוא אכן צורף כנתבע נוסף.

3.עוד טוענת התובעת, כי היא טופלה ע"י מספר עורכי דין במשרדו של הנתבע, כאשר היה ברור לה, כי לישיבת ההוכחות יגיע הנתבע בעצמו. לטענת התובעת, ביום 5.11.2004 זומנה למשרדו של הנתבע על מנת להכין תצהירי עדות ראשית והיא הופתעה להיפגש עם עו"ד אבישי קון, אשר הכין עם התובעת תצהיר עדות ראשית עליו חתמה התובעת, יחד עם זאת, למרות שחתמה על התצהיר, ביקשה התובעת לבודקו בשנית בבית, ולפיכך הוסכם כי התצהיר לא יוגש לתיק בית המשפט אלא אם תודיע התובעת כי אין לה הערות. התובעת, כך לטענתה, עברה על התצהיר והכניסה בו מספר תיקונים קלים ושבה וחתמה על העותק המתוקן ביום 11.11.2004..

4.התובעת מוסיפה וטוענת, כי הגם שתצהירי עדות ראשית היו מוכנים בתחילת חודש 11/2004 הוגשו לתיק בית המשפט רק ביום 9.2.2005 וכך נדחה הדיון שעתיד היה להתקיים ביום 28.2.2005.

5.ביום 20.12.2005 התקיימה ישיבת ההוכחות, כאשר עובר לקיום הישיבה, בחודש 9/05 גילתה התובעת כי היא מטופלת ע"י עו"ד אחר- עו"ד רועי אייל (להלן : "עו"ד אייל"), לאחר שעו"ד קון עזב את משרדו של הנתבע. בבוקר ישיבת ההוכחות, כך עפ"י הנטען, הופתעה התובעת כאשר גילתה כי עו"ד אייל- ולא הנתבע- הוא אשר יופיע לישיבת ההוכחות.

6.מה שאירע במהלך ישיבת ההוכחות, מהווה, כך לטענת התובעת, שיאו של מעשה ההתרשלות של הנתבע. עפ"י המתואר בכתב תביעתה ובתצהיר עדות ראשית מטעמה- בישיבת ההוכחות (בפני כבוד השופטת כ. ג'דעון) החלה התובעת להעיד ראשונה, והחקירה התנהלה על מי מנוחות ובאופן מוצלח, עד אשר העיר בית המשפט כי ייתכן וקיים שוני בין התצהירים המצויים בידי ב"כ הצדדים לבין אלה המצויים בתיק בית המשפט, או אז התגלה, כי לתיק בית המשפט הוגשה אותה טיוטה אשר נחתמה ביום 5.11.2004 (נספח ד' לתיק המוצגים מטעם התובעת) בעוד שהצדדים אחזו בתצהיר עדות ראשית עליו חתמה התובעת ביום 11.11.2004 (התצהיר המתוקן- נספח ה' לתיק המוצגים מטעם התובעת). לטענת התובעת, ניצלו ב"כ הנתבעים את הטעות (אף שהתובעת עצמה מודה כי ההבדל בין שני התצהירים אינו מהותי כלל) והתובעת התבקשה לעזוב את אולם בית המשפט ולאחר מספר דקות יצא עו"ד אייל מאולם בית המשפט כשהוא מבוהל, וטען כי עליה להסכים לדחיית התביעה, מאחר ועתה אין כל סיכוי לקבלת התביעה. התובעת, כך לטענתה, נדהמה, נכנסה לאולם וביקשה מבית המשפט לדחות את מועד הדיון לאור רצונה לשחרר את עו"ד אייל מייצוגה, בקשה שנדחתה ע"י בית המשפט. לאחר שבית המשפט הפסיק את הדיון להתייעצות, שוב פנה עו"ד אייל אל התובעת והודיע לה כי "היא חייבת להסכים לדחיית התביעה ואם לא תעשה כן תחוייב בתשלום הוצאות" (סעיף 26 לכתב התביעה) ולאחר שעו"ד אייל לא הותיר בפניה כל ברירה, לאור הלחץ הגדול שהפעיל עליה עו"ד אייל (ראו סעיף 27 לכתב התביעה) הסכימה התובעת כי התביעה תידחה כאשר הצדדים עורכים, ללא ידיעת בית המשפט, הסדר פשרה, לפיו ישלם כל אחד מן הנתבעים סך 5,000 ₪, ובכך תקבל התובעת סך 10,000 ₪ לסילוק מלוא טענותיה.

7.לטענת התובעת, אילו היתה מתנהלת התביעה כדבעי, היא היתה זוכה בפיצוי ריאלי לנזקיה, וזאת לאחר שב"כ הצדדים דהתם הגיעו להסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה תעמוד נכותה הרפואית של התובעת על 25%. לטענתה, הפסדיה בשל הניהול הרשלני של תביעתה מסתכם בסכומים שלהלן: אובדן פדיון ימי החופשה עפ"י התקשי"ר (לאחר שמשכורתה של התובעת, לאחר התאונה שולמה על חשבון ימי החופשה) סך 105,363 ₪; אובדן מרכיבים בשכר לאור העובדה כי דמי המחלה משולמים על בסיס שכר נמוך סך 111,921 ₪; אובדן פנסיה סך 681,755 ₪; אובדן 4% מן הפנסיה לאור העובדה כי התובעת מקבל היום 66% במקום 70% שהיתה מקבלת אילמלא התאונה שהביאה להפסקת עבודתה סך 101,912 ₪ ; הוצאות רפואיות (עבר ועתיד) בסך 25,000 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד סך 200,000 ₪ וכאב וסבל סך 150,000 ₪.

8.ההתרשלות, אותה מייחסת התובעת לנתבע מתבטאים, בין היתר, באי זימון עדים רלוונטיים כגון העד שמואל שי (שלימים העיד בפניי), תצהירי העדות הראשית לא הוגשו במועד והוגשו בשני עותקים דבר שגרם לדחיית התביעה, וכאשר התצהירים לא כללו עובדות שיש בהן כדי לבסס את רשלנותם של הנתבעים, הגשת תצהיר התובעת ותצהיר העדה מטעמה - הגב' אילנה מאירי כאשר התצהירים כוללים עובדות שונות, אי שימוש בתמונות אותן צילם בעלה של התובעת תקופה קצרה לאחר התאונה ואשר מתעדות את האולם שבו החליקה התובעת, שליחת עו"ד צעיר ולא מנוסה לדיון הוכחות, אי היערכות כראוי לדיון ההוכחות, אי פירוט טענות התובעת לעניין הנזק והפעלת לחץ בלתי סביר על התובעת שגרם לה לוותר על תביעתה.

9.גרסה אחרת בפי הנתבע ועורכי הדין קון ואייל (מטעמם הוגשו תצהירי עדות ראשית). לטענת הנתבע, מלכתחילה הובהר לנתבעת כי סיכויי תביעתה אינם גבוהים וכי התביעה תטופל ע"י צוות משרדו של הנתבע. באשר להגשת שני תצהירים לתיק בית המשפט טען הנתבע, כי מדובר בטעות טכנית וכי לא היה כל הבדל מהותי בין שני התצהירים שהוגשו לתיק ועל כן אין זו הסיבה להמלצה לדחיית התביעה בכפוף לקבלת פיצוי ע"ס 10,000 ₪. עוד טוען הנתבע בכתב הגנתו, כי אילו הודיעה התובעת שהיא מתנגדת להסכם הפשרה או שהיא עתידה לתבוע את הנתבע, לא היה הנתבע מסכים להגיע להסכם פשרה בשם התובעת.

10.באשר לאירועים באולם בית משפט השלום בחיפה, הוגש תצהירו של עו"ד רועי אייל, אשר העיד כי התובעת העידה באופן תמוה, כי הוא הבחין כי התרשמות כבוד השופטת ג'דעון מעדותה של התובעת "לא היתה חיובית" (סעיף 6 לתצהיר עו"ד רועי אייל), וכי עם גילוי קיומם של שתי גרסאות של תצהירי עדות ראשית ניצלו ב"כ הנתבעים זאת, ובתגובה ביקש עו"ד אייל הפסקה. בשלב זה ביקשה כבוד השופטת מן הנוכחים באולם, מלבד ב"כ הצדדים, לצאת מאולם בית המשפט, ולאחר שהתובעת יצאה מאולם בית המשפט עו"ד אייל הסביר כי מדובר בטעות וכי אין הבדל מהותי בין התצהיר המצוי בתיק בית המשפט לבין זה המצוי בידי הצדדים. לטענת עו"ד אייל עם צאתו מאולם בית המשפט על מנת לשוחח עם התובעת, מצא כי התובעת נסערת ואמרה כי אינה מעוניינת כי משרדו ימשיך לייצגה, והיא אף הודיעה על כך כשחזרה לאולם בית המשפט כאשר ביקשה לדחות את הדיון על מנת לשכור שירותיו של עו"ד אחר, ואילו כבוד השופטת דחתה בקשתה. הצדדים יצאו שוב להפסקה ועו"ד אייל הסביר לתובעת כי עליה להמשיך בעדותה, או אז פנו ב"כ הנתבעים דהתם אל עו"ד אייל והציעו לדחות התביעה, מאחר ובאמתחתם דו"ח חקירה ומסמכים נוספים, ובמקביל הודיעה העדה הגב' אילנה מאירי שאמורה היתה להעיד כי אין בדעתה להמתין. לטענת עו"ד אייל לאור השתלשלות הדברים, הסביר הוא לתובעת את הסיכונים והסיכויים, ובמקביל הציעו ב"כ הנתבעים לשלם לתובעת סך 10,000 ₪. לאחר שהתובעת דנה עם בני משפחתה בעניין, היא הסכימה להצעה (ראו האמור בסעיפים 6-19 לתצהירו של עו"ד אייל).

העדים:

11.מטעם התובעת הוגשו תיק מוצגים הכולל, בין היתר, חלק גדול מן המסמכים שהגישה לבית המשפט השלום בחיפה ופרוטוקולי הדיונים, תצהירה וכן תצהירי העדים הבאים: מר שמואל שי - שהיה עד לנפילת התובעת - העיד כי ב"כ התובעת דאז פנה אליו יומיים לפני מועד דיון ההוכחות על מנת שיעיד, אולם הוא סירב לאור ההתראה הקצרה; גב' אילנה מאירי – שותפה לחוג הריקודים - שהעידה על נסיבות נפילתה של התובעת; חנה גולן – אחות התובעת – שהעידה כי המליצה לתובעת לשכור את שירותי הנתבע, וכי לאחר שהתובעת התלוננה בפניה כי משרד הנתבע לא מטפל כראוי בתיקה, נקבעה פגישה בנוכחותה – ובה התחייב הנתבע כי הוא מטפל אישית בתיק; מר אריה ברנר – בעלה של התובעת – אשר העיד על מצבה הרפואי מאז התאונה ועל הפגישות בין התובעת לבין הנתבע בהן נכח, ובהן התחייב הנתבע לטפל אישית בתיק.; שמואל ברנר – בנה של התובעת – שהעיד על ה"התרחשויות" במהלך ישיבת ההוכחות, ועל התנהלותו של עו"ד אייל, שהיה נראה "בפאניקה מוחלטת" ו"חסר אונים" וניסה לשכנע בכל דרך אפשרית את התובעת לחזור בה מתביעתה; מר דוד אסידו – מנהל בית הספר בו לימדה התובעת – אשר העיד כי שכנע את התובעת לוותר על יציאה ל"פנסיה מוקדמת", אולם לאחר פציעתה וחופשת המחלה שבעקבותיה – יצאה לפנסיה מוקדמת. במהלך העדת העדים הוגשו המוצגים המצויים בתיק בית המשפט..

הכרעה:

תביעה בגין רשלנות מקצועית בייצוג בפני בית המשפט- כללי:

12.חובתו של עורך-דין כלפי לקוחו היא, בראש ובראשונה, חובה חוזית; "בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שירותים של עריכת דין, בתמורה לשכר הטרחה המשולם לו..הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה הן כי לעורך הדין, המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח יש המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת הלקוח. התרשלות בייצוג עניינו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות, הגורמת נזק ללקוח...עשויות לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי הלקוח" (ע"א 86/73 משה לוי ואח' נ' יחזקאל שרמן ואח' פד"י מ"ד (4) 446 בעמ' 462 (להלן: "פרשת שרמן"). אפשרות נוספת להטלת אחריות על עו"ד בגין רשלנותו היא עפ"י דיני הנזיקין הרגילים, כאשר בית המשפט בוחן את רשלנות עורך-הדין עפ"י שלוש שאלות: הראשונה קיום חובה להשתמש בכושר סביר, השנייה הפרת חובה זו והשלישית הנזק שנגרם מהפרת חובה זו (פרשת שרמן, שם). לגבי המיומנות והזהירות הרי אלה "ניתן לשאוב משני מקורות עיקריים. ראשית - הדין כפי שהתגבש בהלכה באשר לרמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מקצוע כלפי מי שהוא חב חובה כלפיו; ושנית - ככל שהדברים אמורים בעורך-דין - מהדין הספציפי הקובע את נורמות ההתנהגות הראויות לעורך-דין בתור שכזה. כוונתי לכללים המוצאים מקומם וביטוים בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, ובתקנות והכללים המסתעפים ממנו, ושעל פיהם עורך-דין שאינו מקיימם, על אחת כמה וכמה אם הוא חוטא להם, עלול למצוא עצמו חב ללקוחו כמפר חוזה כלפיו או כמעוול כלפיו בעוולת הרשלנות" (שם).

13.על מנת שתובע יצליח בתביעת רשלנות מקצועית כנגד עו"ד שטיפל בתביעתו של הלקוח, עליו להוכיח התרשלותו של עו"ד, וכן שאלמלא אותה רשלנות תוצאת ההליך היתה שונה. כן על התובע להוכיח גובה הנזק שנגרם לו, המתבטא בהפרש בין הסכום שנפסק בפועל (או בין מה שלא נפסק) לבין הסכום שהיה מקבל התובע אילו ניהל עו"ד את תביעתו של התובע כראוי (ראו א' יעקב "רשלנות בין כותלי בית המשפט: לשאלת אחריותם של עורכי דין במסגרת הדיון המשפטי" עיוני משפט כ"ו (תשס"ב- תשס"ג) עמ' 5 ; כן ראו : ע"א 989/03 א' חוטר ישי משרד עורכי דין נ' חיננזון פד"י נ"ט (4) 796).

האם הוכיחה התובעת את יסודות תביעתה:

14.נראה, כי השאלה העיקרית בתיק זה היא- מה היה גורלה של התביעה שהתנהלה בבית משפט השלום בחיפה. אם אקבע כי תביעה זו היתה מתקבלת, הרי נראה, שהגשת שני תצהירים, ההתרחשויות העולות מפרוטוקול הדיון בבית המשפט השלום בחיפה והמלצת עורך דין אייל לקבל פשרה, לפיה ישולם לתובעת סך 10,000 ₪ בגין כל טענותיה, בטרם נשמעו כל הראיות מהווה רשלנות. מאידך- ככל שאקבע, כי התביעה לא היתה מתקבלת (או סיכוייה קלושים למדי), הרי בכך זכתה התובעת בסך 10,000 ₪ מעבר למה שהיה מגיע לה, ולא שילמה הוצאות שהיה עליה לשלם, אילו נדחתה התביעה. לעניין זה אציין כי קבלת תביעת התובעת כאן, מקום שתביעתה המקורית שהגישה היתה חסרת סיכוי להתקבל, יביא להתעשרות התובעת.

15.הצדדים היו ערים לעובדה כי בית משפט זה אמור להכריע במה שלא הכריע בית המשפט השלום החיפה (למצער לגבי סיכויי התביעה) ולפיכך הביאו ראיות באשר לנסיבות נפילת התובעת ברחבת הריקודים; השאלה היא- אילו היתה התובעת מביאה בפני בית המשפט השלום החיפה את הראיות שהביאה בפניי, כלום היתה תביעתה מתקבלת, או שמא היתה נדחית?